איך בוחרים בשם לעבודה? מה התפקיד של השם? למה "ללא כותרת" זו כותרת?
למה תצלום בכלל צריך כותרת?
התצלום הוא כמו זיקית, הפרשנות שאנו מעניקים לו מושפעת מההקשר שהוא מופיע בו, ובמקרה של הפוסט הזה - מהכותרת!
למה הכוונה? לדוגמה: הצילום הבא שצילם תומר אפלבאום, אם תופיע תחתיו הכותרת "הוליווד" ייתכן ונחשוב שמדובר בסט קולנועי...
אבל אם מופיעה תחתיו הכותרת "השומר של הבית ספר השקיע השנה, פורים 2019" אנחנו מבינים דבר אחר לגמרי אודות הסיטואציה המצולמת.
כשמדובר בצילום תיעודי הכותרת "מקום, זמן" מצביעה על כך שהצלם מודע למראה הזמני שהוא ניצב לפניו. לדוגמה: בצילום הבא שצילם אברהם סוסקין, יש חשיבות עצומה לידיעה היכן ומתי הוא צולם, משום שהמיקום עדיין ישנו אבל "המקום" כבר איננו.
דוגמה אחרת: הנה שני צילומים משפחתיים מתוך הפרוייקט "מצב משפחתי" המשותף לרלי (צלמת) ואבנר (כותב) אברהמי. הכותרות מאשררות לנו שמדובר באותה המשפחה בשני זמנים שונים, כתוצאה מהשוואה בין הצילומים עולות שאלות ומחשבות בדבר "פוליטיקה של זהויות": הגירה, אתניות, פליטות, מי הם הישראלים, ועוד.
עד כאן זה נשמע די פשוט, אבל העניין הרבה יותר מורכב. למה הכוונה?
אם נחשוב לרגע על "השפה", הצירוף של שתי מילים יחד יכול לשחרר משמעות חדשה. לדוגמה: "חזק כשור" או "המצב בזבל ", "ראש כרוב" או "חתיך הורס", או "סוף הדרך". אלו צירופי מילים שכל אחת לחוד מתארת דבר אחד, הצירוף שלהן יחד מחלץ משמעות חדשה.
העיקרון של צירוף מרכיבים יחד כדי ליצור משמעות חדשה, הוא דרך ליצור משפט חזותי כפי שראינו במדריכים לקריאת תצלומים (חשוב לציין כי המדריכים הם רק הצעות לקריאה, מאחר ומאותה תמונה יכולה להשתחרר יותר ממשמעות אחת, ובמקרה של הפוסט הזה - גם מקרים של שיוך כותרת לתמונה).
בהתאם לעיקרון זה, יוצרים משתמשים בכותרת על מנת לטעון את הצילום בערכים נוספים אשר יוצרים הקשרים קונוטטיביים ואסוציאטיבים. מכאן, שהכותרת הינה מפתח לאופן שהיוצר מעוניין שנפרש את הצילום, או כדרך להתבוננות בו.
לדוגמה: הצילום הבא "נוף עם קיקיון מס.5" של הצלם יגאל שם טוב , אמנם המטרה של הצילום הזה היא תיעודית - כיצד נראה הנוף, אבל הכותרת מכוונת אותנו להתייחס לנוף באופן אחר מזה שראינו בצילום של סוסקין.
העובדה שאין ציון של המיקום הגיאוגרפי, מצביעה על כך, כי מבחינת תוכן היצירה אין חשיבות לקואורדינטות המדויקות של המיקום. כלומר, מדובר ב"מראה נפוץ". יחד עם זאת, יש חשיבות לכך שנוף זה הינו ישראלי, ולכן הוא מוסיף "עם קיקיון" - שהוא סמלי לנוף המקומי.
אבל למה דווקא קיקיון? בכלל מדובר בנוף עם עץ ברוש, ולמה הוא שמט את המילה עץ?
הכותרת "נוף עם קיקיון" הינה קריאת כיוון להתבוננות בנוף, כמטפורה להלך הרוח ביחס לארץ כפי ששם טוב תר וחווה.
כמו כן, ה"קיקיון" מקשר אותנו ברמה אסוציאטיבית לסיפור של יונה הנביא ולזמן קדום, וגם מקשר אותנו ברמה קונוטטיבית למציאות עכשווית לא פשוטה, ואולי אפילו קשה - כזו אשר דורשת "מאבק". מאבק מוכר ("נפוץ") אשר מתרחש "במקום" (ברחבי הארץ) כבר מזמן קדום.
ובשביל מה "מס.5"? המספר מציין כי זהו הצילום החמישי בסדרה מבין צילומים נוספים ששם טוב צילם.
דוגמה אחרת: בפוסט הקודם "זכרונות ילדות - איל גזיאל", חלק ניכר מהכותרות שגזיאל נותן לצילומים לקוחות מעולם האגדות. הכותרות האלו משוכללות, כי הן בו זמנית מכוונות אותנו להסתכל משתי נקודות מבט מנוגדות: פעם ראשונה מנקודת מבטו של הילד המוקסם מהמחזה, ופעם שניה אותו הילד (איל גזיאל) כעת הוא מבוגר שנזכר באותם רגעים ו"מתבונן" בהם מנקודת מבט ביקורתית. כלומר, כעת הוא רואה את "האמת העירומה" של אותה מציאות.
לדוגמה: בצילום הבא אנו רואים חייל עומד עם כלב התקיפה שלו על יד הברזיה במרכז רחבת בית הספר. החייל נראה חזק וכולם עומדים סביבו. הכותרת "בגדי המלך החדשים" מצביעה על ההתפכחות של גזיאל שבעבר היה אותו הילד שצופה מהצד, וכעת הוא משחזר את אותו זיכרון ומתבונן בו כמבוגר. כלומר, המלך (החייל) הוא עירום.
כותרת התצלום הבא היא: "זיכרון רחוק, 2004, S.S. 470430-111220" שצילם שמחה שירמן. בתצלום אנו רואים את אמו של שמחה שירמן בזמן שהיא אוכלת מרק עוף.
הכותרת "זיכרון רחוק" מעוררת את השאלה וגם את האפשרות, שמדובר בזיכרון של אמו או בזיכרון שלו או בזיכרון של כל אחד מהם. מתוך גוף העבודות של שמחה שירמן, בנושא משפחה, אנחנו לומדים כי מרק העוף קשור גם לילדות של אמו בוילנא, שם היא גדלה, וגם בילדות שלו מאחר וזה מה שאמו בישלה. מתוך התובנה הזו מתחזקת האפשרות שהשם "זיכרון רחוק" מתייחס לזכרונות הקשורים בעבר של אמו, ושיש להם השפעה חזקה על ילדותו שלו.
הכותרת "S.S. 470430-111220" (שייתכן ועבור רבים תעורר אי נוחות), "צירוף האותיות `SS` הוא אמנם ראשי התיבות של שמחה שירמן בלועזית, אך הן מציינות גם את `פלוגות המגן` של המפלגה הנאצית. צירוף אותיות זה הוא חלק מן המספר הסידורי שנותן שירמן לכל עבודה שהוא מדפיס החל מ-1992, והוא חלק מגוף העבודות "מתוך פרקים במסע של פרש בלי יד S.S. 470430-920430"..., שם שכולל גם היפוך של התאריך 30.4.92 - יום הולדתו של שמחה שירמן, שבשנה זו חל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה" (נעמה חייקין, מתוך קטלוג התערוכה "שובר גלים", עמ' 12), וגם משנה זו ואילך גם את תאריך הדפסת התצלום. כלומר, באמצעות המספר הסידורי לתצלומים "מעלה שירמן שאלות בדבר עברו הפרטי, השזור בעברו של העם היהודי" (שם, עמ' 30).
לגבי המספר הסידורי: המספר שמשמאל למקף מציין את שנת הלידה של שמחה, והמספר שמימין למקף מציין את תאריך הדפסת התצלום שלעיתים נעשה בשנה אחרת מהשנה שבה צולם, או שהודפס פעם נוספת בשנה אחרת ובגישה שונה.
כמו במקרה זה, הצילום נלקח בשנת 2004 וההדפסה המובאת כאן נעשתה בשנת 2011.
הדוגמה הבאה נראית לי חשובה לנוכח התקופה הנוכחית, בה הצילום העצמי ה"סלפי" באמצעות הטלפון הסלולרי, הפך כה רווח.
הכותרת "צילום עצמי, הוסטל, לונדון, 1995" מלבד העובדה שהיא מציינת: מי, איך, היכן, ומתי נעשה הצילום, היא גם מצביעה על כך שהצילום נעשה מתוך מודעות עצמית. כלומר, מדובר במודעות של הצלמת נועה צדקה, ביחס לאורח חייה באותו הזמן. הקומפוזיציה של הצילום מתארת את המודעות הזו. בתצלום מופיעים מספיק פרטים כגון: המיטה הדו קומתית, הפח המתקלף והכיור הבלוי, שבאמצעותם אנחנו יכולים להבין כיצד החדר נראה. גם אפשר להסיק, שכנראה החימום בחדר "לא משהו" מאחר והצלמת לובשת בגדים חמים. כמו כן, על המיטה ישנה שקית עם הלוגו TDK שמצביע על התעסקותה בצילום. אם כן הכותרת הזו מצביעה על פעולה של תיאור מודע למצב של ה"עצמי".
שימוש מסוג אחר - כותרת שיוצרת זיקה ליצירה אחרת. כלומר, מדובר בכותרת המצביעה על כך שהצילום "מתכתב" עם יצירה מוקדמת יותר, והיצירה המוקדמת למעשה מהדהדת בתוך הדימוי החדש (בהקשר זה מומלץ להיכנס לפוסט "דימויים אחים" מאת: ורדי כהנא).
לדוגמה: הצלם אורי גרשוני יצר גוף עבודות בשם Yesterday's Sun. הצילומים נעשו באחוזה של ממציא הצילום William Henry Fox Talbot. גרשוני בעבודה זו למעשה מתחקה אחר צעדיו הראשונים של Talbot בשדה הצילום, כאשר הוא מצלם את האחוזה בנוסח דומה לאותם צילומים ש Talbot צילם, והוא אף משחזר במידה רבה את חלקם כחלק ממהלך ההתקרבות שלו אל "דמות האב". הכותרות שהוא נותן לצילומים מחזקות את הקשר הזה.
לסיום, ישנו הביטוי המוכר "צילום שווה 1000 מילים" - הכותרת יכולה לשמש כ"מפתח ל 1000 מחשבות נוספות".
אם כן, למה "ללא כותרת" זו בכל זאת כותרת?
יוצרים מקדישים מחשבה רבה בבחירת שמות ליצירות. כלומר, הם מחפשים אחר המילים המדוייקות שהצירוף שלהן יחד עם היצירה ירחיב את את טווח המשמעויות. באותו הזמן מילים גם עשויות לצמצם את את טווח המחשבה, ולכן "ללא כותרת" תיתכן ותהיה - הכותרת המתאימה.
אהבתם את הפוסט - שתפו