לתעד את ההיסטוריה בזמן אמת
"צלם שיוצר עבודה תיעודית, למעשה חוקר פן מסוים של החיים לאורך זמן. כמו כן, על פי רוב הוא פועל על דעת עצמו ולא בשליחות של אף מזמין עבודה. הצלם התיעודי מתבונן על רבדים רבים של המציאות, ומתלבט במשמעויות אשר נחשפות ככל שהוא מתקדם בעבודתו".
(מתוך הפוסט "אלבום התצלומים 79-80 - יגאל שם טוב").
"רבותי ההיסטוריה חוזרת…"
את הספר "תמונות מארץ ישראל" (באנגלית: "In Our Image") של הצלם ג'ואל קנטור (נולד 1948, קנדה), ראיתי לראשונה לפני 15 שנה בהיותי סטודנט, ומאז הצילומים שכבו באיזשהו מקום בזיכרוני. השבוע לקחתי אותו שוב מהספריה.
הצילומים בספר צולמו בתחילת שנות ה-80. כשהספר יצא לאור (1986) הייתי בן 7. אין לי שום זיכרון מרוח התקופה בכל הקשור למצב הפוליטי, מה שאני זוכר קשור בעיקר להליכות בין בית הספר-ל "הפיצוצייה של עמי"-לבין הבית שבו התגוררתי בעיר רחובות. כשגדלתי והפכתי מודע לדיון הפוליטי, הסכמי אוסלו-יצחק רבין-ושמעון פרס היו במרכז הדיון, כשהייתי בכיתה ט' רבין נרצח. בעוד חמישה חודשים אהיה בן 40, לפני חודש חגגתי עם ילדי את "חג הפורים", בשבוע שעבר התקיימו הבחירות לכנסת, והערב "נסב לשמאל" ונספר שוב ב"יציאת מצרים".
אינני יודע מהי "הדרך הנכונה", אך הצפייה היום בצילומים האלו, מציפה אותי בשאלות מסוג: למה זה כך? ואיך ייתכן?
מה שאני כן יודע לומר הוא, שטוב עשה ג'ואל קנטור שהיה שם "במקום" ו"ברגעים מכריעים" ועינו קלטה את הדברים.
אני מצטט כאן את מילות ההקדמה לספרו, אותן כתב ישעיהו ליבוביץ' לפני 33 שנים:
"צלם-אמן מהלך בארץ, וכלי אמנותו בידיו, ועיניו רואות מחזות של חיי יום-יום, החיים התקינים בנופיה, ביישוביה ובשכונותיה של הארץ. אבל הוא נתקל - מדעת או שלא מדעת - גם בתופעות שלכאורה הן נראות חריגות, אלא שגם הן נעשו חלק משגרת החיים במציאות המיוחדת שבה אנו מתקיימים בארצנו. היא כבר הייתה מיוחדת מראשיתה במסגרת היישוב היהודי מבחינת קיבוצן של גלויות ושל גלויות שונות, והיא נעשתה מסובכת ביותר - ואף מעוותת - משעה שבעקבות כיבוש הוקם בה משטר של שלטון עם אחד על עם אחר, וקם אורח-חיים המושתת על משטר זה.
מפעם לפעם תופס הצלם במבטו סצנה מקרית, לפעמים אף רגעית, שממנה הוא מתרשם שלא על עצמה בלבד אלא על הכלל של מציאותנו בארצנו היא מעידה. סצנות חולפות מסוג זה הוא קולט במצלמתו והופכן לתמונות יציבות. מבחר מאוסף צילומיו מובא בזה לצופה ולמעיין.
היוצר לא קיבל על עצמו את המשימה של סקר חזותי שיטתי של מציאותנו ולא נתכוון להקיפה, על כל רב-גוניותה, בצילומיו. מה שהוא מציג לפנינו אינו אלא אוסף של רשמים מרב-גוניות מדהימה זו ומן הניגודים העזים והחריפים השוררים בה. יש בצילומים מן ההווי של חיי היום-יום, של חיי העבודה ושל בילויים, של ימי-חול אפורים ושל ימי חג, בבית ובאוהל ובחוץ - של יהודים ושל ערבים במדינת ישראל: מפגשים של קדרות ושל הוללות, של עשירות פזרנית ושל עוני מדכא, של יחסי-אנוש הוגנים ושל רשעות ואכזריות. במקרים רבים הצגת צילום מסוים מול צילום מסוים אחר מבטאת יותר ממה שניתן להביע במילים רבות - הן לגבי קיומנו ומה שהשגנו והן לגבי מה שעוללנו לנו ולזולתנו.
הצילום החותם את האוסף הוא - אישה הרה על רקע של הפצצת יישוב, ואין תמונה מרשימה יותר לבעל נפש מרגישה ומבינה." - ישעיהו ליבוביץ'
לדבריו של ג'ואל קנטור: ..."והכל אמת, יציב, שריר וקיים גם היום!"
חג חירות שמח.
לאתר של ג'ואל קנטור: https://www.joelkantor.com/
ספריות שניתן לראות בהן את הספר: מוזיאון ישראל, מוזיאון תל-אביב, בצלאל, מכללת ויצו, מכללת הדסה, אוניברסיטת חיפה, הספריה הלאומית ועוד.
ניתן לרכוש ב: Amazon או לנסות את המזל בחנויות לספרים משומשים,
או לחפש בגוגל "In our image joel kantor".
אהבתם את הפוסט - שתפו