(הערה: הפוסט הקודם "מדריך: איך לקרוא תצלום "טבע דומם" (תיעודי) - יגאל שם טוב", הינו מאין מבוא לפוסט זה, בכך שהוא נותן כלים איך ניתן להסתכל על הצילומים).
לתעד את ההיסטוריה בזמן אמת
לרוב אנחנו פוגשים את הצילום התיעודי ברגעים דרמטיים - שיאיים, ובדרך כלל דרך המדיה החדשותית: זכיה בבחירות, טקס האוסקר, פיגוע, זכיה בגביע, פעולה צבאית, מונדיאל, מלחמה, זכיה באירוויזיון, אירוע השקת iPhone, טקס האוסקר.צילומים חדשותיים/ צילומי עיתונות, מטרתם בדרך כלל לשמש כאילוסטרציה (איור) לתוכן הכתבה שאותה הם מלווים. כתוצאה מכך לעיתים תכופות לצילומים האלו יש נטיה להיות חד מימדיים.
צלם שיוצר עבודה תיעודית, למעשה חוקר פן מסוים של החיים לאורך זמן. כמו כן, על פי רוב הוא פועל על דעת עצמו ולא בשליחות של אף מזמין עבודה. הצלם התיעודי מתבונן על רבדים רבים של המציאות, ומתלבט במשמעויות אשר נחשפות ככל שהוא מתקדם בעבודתו. המחשבות והתובנות של הצלם משתנות. ההבחנות והאבחנות שלו מתחדדות תוך מהלך המחקר. דברים שנדמו חשובים מאבדים את מקומם, ומקומות שעינו פסחה עליהם בתחילה, במהלך העבודה מתבררים כחשובים ביותר.
ללא כותרת, 1979-80 © יגאל שם טוב
ההיסטוריה/החיים הם כרוניקה, ומשתנים ללא הרף. תקופה היא פרק זמן ויש לה מאפיינים. צלם תיעודי טוב, יודע לראות את הדברים הללו שרובנו חולפים על ידם, הוא יודע להבחין בחשיבותם של דברים אשר לרובנו נראים כמובן מאליו, ולכן גם נראים לנו חסרי חשיבות.
צלם תיעודי טוב, מבחין בפרטים והגינונים אשר מכוננים את תרבות התקופה, ומבטאים את "רוח הזמן": פרטים שהפכו לטרנד של אתמול, גינונים אשר נעשו לשגרת היום, "רוח הזמן" אשר חולפת ומשתנה ל"היסטוריה של מחר".
יגאל שם טוב (נ. 1954, נהריה), הוא אחד מהצלמים הטופוגרפים הישראליים הבולטים והוותיקים בארץ, ומתעד את נוף הארץ כפרויקט חיים. בתיק העבודות שלו נמצא גופי עבודה רבים, ואלפי צילומים העוסקים בנוף הארץ. הפרויקט "אלבום התצלומים 79-80", הינו גוף עבודות מוקדם ששם טוב יצר. ככל הידוע לי, זהו גוף העבודות המקיף הראשון שנעשה בארץ בצילום צבעוני.
בסוף הספר "אלבום התצלומים 79-80" נמצא טקסט שבו שם טוב מתאר איך גוף עבודה כזה נולד:"את `אלבום התצלומים 79-80` התחלתי לצלם ב-1979, זמן קצר אחרי שהתחלתי לעבוד במעבדת צילום גדולה, בעודי נתון תחת הרושם העז שמותירים בי עשרות אלפי תצלומי הצבע, שאותם ראיתי ובחנתי בעיון רב מידי ערב. המעבדה שבה עבדתי הייתה ככל הנראה הגדולה מסוגה אז בארץ.פעילותה העיקרית הייתה פיתוח סרטי צילום צבעוניים והדפסת תצלומי צבע לעשרות אלפי מצלמים מרחבי הארץ. מיעוטם היו צלמי אירועים מקצועיים שצילמו חתונות ושמחות אחרות, ומרביתם `צלמי משפחה` שהנציחו במצלמותיהם הפשוטות את חייהם.אלה צילמו את בני משפחותיהם, ילדיהם, הוריהם, קרוביהם וידידיהם, את חיות המחמד שלהם, את רכושם וקניינם הפרטי, לעיתים את עצמם ולעיתים רחוקות עוד יותר, בעיקר בטיולים, את מה שמסביבם.על פי רוב, מצאו התצלומים האלה בסופו של דבר את מקומם בבית, באלבומי התצלומים משפחתיים על שלל צורותיהם"...
נוסטלגיה כבסיס לדיאלוג ודיון מעמיק
הספר "אלבום התצלומים 79-80" הינו ריאקציה חזקה לאסתטיקה של תקופה שהייתה כאן בארץ: אסתטיקה של הסביבה, ואסתטיקה שהייתה נוכחת כמעט בכל בית בישראל. הצילומים הם למעשה תמרורים שמצביעים על: אורחות חיים, מעמד סוציו-אקונומי, טעם וסגנון. לכל אחד שגדל כאן באותה התקופה הצילומים יזכירו מה היה כאן, אך לא לטעות, למרות שיתכן ועבור חלקנו הפן הנוסטלגי מהווה כר התרפקות נעים על זכרונות העבר, עבור צעירים שנולדו אל התקופה העכשווית "אלבום התצלומים 79-80" יהווה פורטל לזמן אחר: פתח לשאלות, תהיות, ודיאלוג בין ילדים והוריהם/ מורים ותלמידיהם. כל תצלום הינו מפתח להעמקה ודיון על החיים "בימים ההם ובזמן הזה".
צילום ואסתטיקה של צילום - איך צלמים יוצרים חושבים
הצילומים שב"אלבום התצלומים 79-80" נראים פשוטים ביותר ועל פניו "גרועים" מבחינה טכנית. דבר זה איננו מקרי, לדברי שם טוב: "...השילוב בין סוג המצלמות שבהן השתמשו המצלמים, בין שימוש בסרטי צילום לא מקצועיים ובין פיתוחם והדפסתם במעבדות תעשייתיות הניב תוצאות טיפוסיות, המאפיינות את תצלומי הצבע שנעשו באותה עת בארץ - העשור שבין שנות ה-70 לאמצע שנות ה-80.בהשראת התצלומים האלה פניתי גם אני לצלם בצבע את מה שמעניין אותי, ובעיקר את מה שסביבי."
כלומר, הטכנולוגיה ה"נחותה" שיגאל שם טוב השתמש בה, היא אינהרנטית לאסתטיקה, לרוח והזיכרון של אותם הזמנים.
גילוי נאות ודילמות אמנותיות עכשוויות
הספר "אלבום התצלומים" חביב עלי במיוחד מכמה סיבות:
1. אני יליד שנת 1979 וגדלתי לתוך אותה התקופה המתוארת בספר.
2. ב-2012 הקמתי את "הוצאת קליידוסקופ". אלבום התצלומים היה מהספרים הראשונים שהוצאתי לאור. כשעבדתי עם יגאל שם טוב על הכנת הצילומים לדפוס, מצאנו שמאחר וסרטי הצילום הם באיכות ירודה, הם החלו לדהות. כלומר, ההיסטוריה המתועדת החלה להימחק. בטקסט שבספר שם טוב מציין: "גוף עבודה גדול, הכולל עשרות תצלומים, הצטבר והתגבש במהלך שנתיים ויותר של עבודה… זמן לא רב לאחר מכן נסעתי לחו"ל להמשך לימודיי. העבודה, הנגטיבים והתצלומים נארזו לשנים ארוכות… למעלה משלושים שנה אחרי…" בעזרת כלים דיגיטליים מתקדמים שחזרנו את המידע, ועמדה בפנינו הסוגיה כיצד יש לאזן את הצבע של הצילומים. זו שאלה לא פשוטה, ומצאתי את שם טוב בהתלבטות: מה הוא המראה שנאמן לאותה אסתטיקה צילומית, ומה הוא המראה שנאמן לזיכרון שיש לו מאותם מקומות ממשיים. אלבום התצלומים הינו נדבך נוסף בבירור הזהות הישראלית ויצירה נפלאה של צלם שהוא מעמודי התווך בניסוח הצילום הטופוגרפי הישראלי.
ללא כותרת, 1979-80 © יגאל שם טוב
ללא כותרת, 1979-80 © יגאל שם טוב
ללא כותרת, 1979-80 © יגאל שם טוב
ספריות שניתן לראות בהן את הספר: מוזיאון תל-אביב, בצלאל, מכללת ויצו, מכללת הדסה, אוניברסיטת חיפה, הספריה הלאומית ועוד.
ניתן לרכוש ב: אתר הוצאת קליידוסקופ
אהבתם את הפוסט - שתפו