[עקב התערוכה "תצלומים מכוננים", לפוסט זה נוספה הרחבה מאת יגאל שם טוב]
לפני שנתחיל, ראשית הצהרת כוונות: מלבד העובדה שהפוסט משלים סט מדריכי פרשנות שמטרתם, לתת כלים נוספים לקריאת התצלומים. אני רוצה לנצל את הפוסט הזה, לשם הכנה לקראת הפוסט הבא אשר יעסוק בספר "אלבום התצלומים 79-80" מאת הצלם יגאל שם-טוב.
הגדרה: "טבע דומם" (באנגלית: Still life) הוא סוגה באמנות פלסטית, העושה שימוש בתיאור אובייקטים שונים (טבעיים או מעשי ידי אדם) כגון: צמחים ופרחים, פירות, פריטי מזון, כלי בית וכדומה. סוגה זו מעניקה לאמן אפשרויות מגוונות בסידור האובייקטים, תוך התייחסות למבנה הקומפוזיציה, ולסמליות שהתרבות מייחסת להם. במילים אחרות, תצלום זה עוסק בערכים תרבותיים שמיוחסים לחפצים שלפנינו.
עכשיו ננתח:
1. ראשית נאפיין את תחום הצילום: אנחנו רואים כי הקומפוזיציה של הצילום מתרכזת בסידור החפצים. על כן, התמונה שייכת לתחום "טבע דומם". כלומר, העיסוק הינו בייצוג שטמון בחפצים שלפנינו.
2. נפרוט את התמונה למרכיבים: טרנזיסטור בצבע תכלת, מימינו שנאי בצבע ירוק ופתיל חשמל מחבר ביניהם, מפת שולחן- שעוונית עם הדפס פרחים. מימין צינור גז שחור ולשמאלו כבל לבן אשר יוצא מחור בקיר. מצד שמאל קצה של זר פרחים בעטיפת צלופן.
מאחר והקיר שמאחור מקבל בתמונה משקל רב, אני מבין שהוא עניין מהותי גם כן. לקיר שני צבעים: ורוד וירוק, ופס מעץ או מפלסטיק בצבע חום עובר ביניהם. בצידו השמאלי של הקיר ישנו סדק.
3. כעת נפרש: מבנה הקומפוזיציה יוצר היררכיה. אנו רואים שהטרנזיסטור ממורכז ושאר המרכיבים מלוויינים אותו. כלומר, הטרנזיסטור הוא הנושא, ושאר המרכיבים מטרתם לשים את הטרנזיסטור בקונטקסט מסוים.
וולטר בנימין במסתו "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" טוען שיש לעשות "פוליטיזציה של האסתטי". כלומר, שיש לבחון את היצירה בקונטקסט (בהקשר) שהיא נעשתה.
אז מהו הקונטקסט?
שם טוב יצר את התצלום הזה במסגרת גוף העבודות "אלבום התצלומים 79-80". על פי הכותרת, מובן שיש לבחון את התצלום בהקשר של התקופה. הטרנזיסטור הוא הנושא המרכזי של התמונה, פשוט משום שהוא במרכז וכל שאר הפרטים מלוויינים אותו. מכאן, ששם טוב תופס את הטרנזיסטור כסימן בעל חשיבות בהקשר של אותה תקופה. על פי העיצוב של הטרנזיסטור, קרי: הצורה, הצבע, החומרים מהם הוא עשוי שאיכותם ניכרת במידת הבלאי, ניתן להבין את טיבו של המכשיר. למשל, שמדובר במכשיר זול, נפוץ. כמו כן, אנו גם לומדים על טעם אסתטי שהוצע לציבור. שאר הדוממים שמלוויינים את הטרנזיסטור, כגון: מפת השעוונית שהבלאי ניכר בה, המכסה שולחן צמוד לקיר (מחסור במקום), השנאי המחובר בפתיל חשמל מאולתר, צינור הגז השחור שאיננו מוסווה, החור בקיר שיוצא ממנו כבל לבן שמרמז למציאות נוספת שמתקיימת מאחוריו. צבעי השמן בהם צבוע הקיר בירוק וורוד שאותם מפריד פס מפלסטיק או מעץ בצבע חום, הדפסי הפרחים על המפה. כל אלו מספרים את הסביבה בה הטרזיסטור מצוי: מכשירים, מרקמים וצבעים המשקפים ערכים סוציולוגים מאותם הזמנים, אפשר לקרוא לזה "אסתטיקה של דלות".
לסיום תהיה (איך צלמים-יוצרים חושבים):
כשאני מסתכל על התמונה הזו, אני שם לב שהפרטים מאורגנים באופן מדויק ביותר: הטרנזיסטור מונח בדיוק על המפגש בין הפרח האדום, הפרח בצבע תכלת והעלה; בסיס הטרנזיסטור מונח על מרכזו של פרח נוסף; תושבת הרגל האחורית של הטרנזיסטור, משיקה לקצה האחורי של השולחן; השנאי הירוק מסתיר רבע מהפרח, הקצה השמאלי-אחורי שלו מונח בדיוק במרכזו וצידו הימני, כמעט משיק למסגרת המודפסת; חוט החשמל המאולתר הופך מעין עיטור המשיק מלמעלה ומקיף את עלי הכותרת בצבעי התכלת והבורדו.
מרגע שמבחינים בדיוקים הללו עולה התהיה, האם שם טוב התערב במיקום הפרטים. כלומר, השאלה היא: האם מדובר כאן במסמך תיעודי שמציג עובדות בלבד, קרי, את המציאות כפי שהיא, או ששם טוב חפץ להראות לנו משהו נוסף?
חשוב להבין, גם כשעל פניו אין כל התערבות שהיא מצד הצלם, עצם הבחירה של נקודת המבט, מה להראות, כמה להראות, מאיפה לראות, ובאיזה עיתוי ללחוץ על הכפתור המצלמה, מעידה על התערבותו של הצלם. כלומר, התצלום מכיל תמיד ממד סובייקטיבי של המתבונן במציאות. הצלם האמריקאי Walker Evans כינה תצלומים מסוג זה בשם "סגנון תיעודי" (Documentary Style). כוונתו, שבשונה מצילום שמטרתו לתאר האת המציאות כפשוטה, סגנון צילומי זה מפנה את תשומת ליבנו למשמעויות שהצלם מוצא במציאות. כלומר, במקרה של שם טוב, מעבר לחשיבות שהוא מוצא באופן שהמציאות נראית, ובמשמעויות הסוציולוגיות הקשורות בה, ניכר גם הרושם העז שהמציאות מותירה בו.
יתכן וחלקנו נמצא את התצלום הזה מדכדך במידת מה, אז נתנחם בקצהו של זר פרחים בעטיפת צלופן שהובא במתנה…
- - - - - -
הטקסט המצורף כאן של יגאל פליקס, בו הוא מדגים ניתוח ופרשנות של תצלום הטרנזיסטור, הוא האופן בו אני מנתח, קורא ומפרש תצלומים, כמעט כל תצלום. באותו אופן, אני מנתח, מבין ומפרש את המציאות בבואי לצלם אותה. תצלום הטרנזיסטור הוא אחד מיני תצלומים רבים המרכיבים את גוף העבודה "אלבום התצלומים 79-80". זהו גוף עבודה מוקדם, משמעותי ומכונן עבורי, אותו צילמתי לפני למעלה מ 40 שנה.
בתהליך יצירת גוף עבודה זה, התגבשו אצלי לראשונה האסתטיקה ו"הסגנון" שלי, אותם למדתי והפנמתי מהתבוננות באלפי תצלומי צבע של צלמי משפחה אנונימיים. כך גם התגבשו אצלי דפוסי העבודה המעשית המלווים אותי בשטח עד היום. בגוף עבודה זה הרגשתי לראשונה, כי הצלחתי בניסיונותיי לנסח בתצלומים את תכני המקום ובעיקר את רוח המקום. מאז, זהו הדבר אותו אני שואף וחותר לממש בגופי העבודה הרבים אותם אני מצלם עד עצם היום הזה.
אהבתם את הפוסט - שתפו