גוף עבודות מכונן: ״WE ARE STILL FEELING EXTREMELY WELL״ - רונה יפמן

[היצירה והטקסט המובאים כאן הוצגו במסגרת התערוכה "תצלומים מכוננים"]

WE ARE STILL FEELING EXTREMELY WELL (from: Let it bleed, 1995-2010) רונה יפמן©

כאמנית שגדלה באזור של סכסוך המופעל על ידי שליטה גברית מיליטריסטית, חיפשתי כבר מגיל צעיר, את החופש מאילוצים חברתיים, מגדריים ופסיכולוגיים שהגדירו את סביבתי. מצאתי השראה בתנועות מחאה אנרכיסטיות ופמיניסטיות שנכחו במציאות של שנות השמונים והתגבשו מנסיבות חיים דומות: שאיפה לאינדיבידואליזם, זעם ויצירתיות.

גיל, אחי הצעיר, היווה עבורי את ההשראה ושיתוף הפעולה האמנותי הראשון המשמעותי ביותר. כבר שהיה בן 16, התחלנו דיאלוג אמנותי כדרך לחשוף את מערכת היחסים הקרובה שלנו ואת הרצון ההדדי לחיות מחוץ לנורמה. שיתוף פעולה מצולם זה, קרא תיגר על תפיסת התפקידים המגדריים כמו גם המשפחתיים, ומהווה מסע ארכיאולוגי אישי החושף את קיומנו הסימביוטי כאמנים - אחים/יות - צעירים קצת אבודים בעולם, באמצעות דיאלוג אמנותי והמצאה עצמית החוגגת את מערכות היחסים ומתנגשת בבנאלי והיומיומי.

"Let it bleed, 1995-2010":רונה יפמן מתוך©

התיאטרליות, ההכפלה והמבט החודר של המצולמים מבעד לפרפורמנס היומיומי הקיימות בעבודה, מתאפיינות באבסורד והפשטה, מהוות אינדיקציה למשהו גולמי ואותנטי, החודר את השעמום, וחושף עד כמה התבגרות היא תהליך רגשי ועמוק הכולל שבירה לחתיכות ואז לאט גדילה מחדש.

העבודה והקשר המיוחד עם גיל הייתה נקודת ההתחלה שהמשיכה עם כל הדמויות שאיתן אני עובדת.

אני בוחנת ומתחברת עם אנשים המגלמים מבחינתי אפשרויות של חופש, מזדהה עם זהויות רדיקליות,

ודרך שיתוף פעולה אמנותי עמן אני מבינה וחווה את העולם.

"Let it bleed, 1995-2010":רונה יפמן מתוך©

התצלומים הם אפיזודות המרכיבות את השלם, והשלם מקוטע לפרגמנטים. אני מצלמת בכל מיני מצלמות וכל מיני סוגי צילום, על מנת להעביר אנרגיה ספונטנית של חיים. אני משלבת בין תמונות של משחקי תפקידים, לבין תיעוד החושף מצבים רגשיים. מערכת היחסים בעבודה עם כל אדם ומושא צילום, משתנה בהתאם להקשר ההיסטורי, התרבותי, הבין אישי והפוליטי, אליו אני מתייחסת באמצעות חשיפת האישי. שיתוף הפעולה עם המצולמים שלי, מתקיים לאורך תקופות ארוכות, ויחד אנו מחפשים להעיר את הגוף, לעורר את העצמי. חיצוניות. וליצר עולם טרנסגרסיבי , משתנה, ללא חוקים ומגבלות הדיאלוג המתמשך במשך שנים, והקירבה הרגשית עם מושא הצילום שלי, ( במיוחד עם גיל ) אפשרו לי להתבונן דרך נקודות מבט אחרות על העולם, להבין לעומק את הקיום של השונה ואת החשיבות של קבלה ופתיחות המחשבה.

"Let it bleed, 1995-2010":רונה יפמן מתוך©

ב 2007 נסעתי לניו יורק ללימודי תואר שני. במזוודה לקחתי איתי את הנגטיבים והקלטות וידאו, אוסף מאסיבי, ארכיון פרטי של דימויים ורגעים שרובו לא הוצג ולא נוסח כגוף עבודה בפני עצמו, אלא שולב עם דימויים אחרים, דמויות ואפיזודות כדי ליצור חוסר קוהרנטיות טשטוש והרחבה. את הפרויקט שצולם מאוד באינטנסיביות בזמנו, הייתה לי הזדמנות לערוך לנסח מחדש ממרחק של זמן וגיאוגרפיה עבור תערוכת יחיד בחלל אמנות גדול ומאפשר שנקרא ״פרטיסיפנט אינק״ בניהולה של אוצרת ואשת אמנות ייחודית בשם, ליה גנג׳יטאנו, אשר עבדה בעבר עם נן גולדין , מארק מוריסרור, קבוצת ה״בוסטון סקול״.

"Let it bleed, 1995-2010":רונה יפמן מתוך©

הקולז׳ המוצג כאן [התמונה שבראש הפוסט], הוא תוצר של מהלך אחרון בפרויקט זה שבו אני מנסה להבין מה היה בעצם באותם שנים של צילום, ומהו למעשה הסיפור שלנו אשר אותו אני מנסה להבין ממרחק הזמן - בדיעבד.

התחלתי לגזור את כל התצלומים שנשארו בחוץ בעריכה, ולהדביק אותם על הקיר בסטודיו, לאט לאט נשאבתי לקיר הזה כמו למגנט. זה היה המוח שלי, האופן שבו פיסות התצלומים השונות התחברו לתסריט צבעוני, עשיר אפיזודי, אבסורדי כואב ומצחיק. בדיוק התסריט אותו חשתי.

התצלומים המפורקים והגזורים, נהיו לחלקי פאזל אותו הרכבתי מחדש בסטודיו תוך כדי ניסוח התערוכה ועריכת הוידיואים.

מתוך : "Let it bleed, 1995-2010" ©רונה יפמן

אפשר אולי להקביל את המהלך הזה של פירוק והרכבה, לציטוט של גיל המופיע על גבי העטיפה האחורית של הספר ״לט איט בליד״ בהקשר של תהליך הפירוק וההרכבה מחדש האישי בתהליך של שינוי מגדר פיזי ונפשי, וגם בתהליך של התבגרות.

"Let it bleed, 1995-2010":רונה יפמן מתוך©

הפרויקט ״לט איט בליד״ צולם בין השנים 1995-2010

הוצג לראשונה בתערוכת יחיד בניו יורק ב 2010 בחלל אמנות ייחודי אשר הקימה האוצרת ליה גנג׳יטאנו

״פרטיסיפנט אינק״ באצירת מנון סלום , Participant inc.

לינק לצפייה בתערוכה: https://vimeo.com/26818543

ספר האמנית יצא במהדורה מוגבלת של 500 עותקים בשנת 2016 בהוצאת הספרים ״ליטל ביג מן״,

לוס אנג'לס קליפורניה.

---

את הספר ניתן למצוא בספריית מוזיאון תל-אביב ואקדמיה בצלאל.

מבדיקה שעשינו בהוצאת הספרים little big man books המהדורה אזלה, אולם מידי פעם ניתן להשיג עותקים בודדים דרך אמאזון או דרך גלריה זומר לאמנות.

לאתר של רונה יפמן: http://www.ronayefman.com/

אהבתם את הפוסט - שתפו