[היצירה והטקסט המובאים כאן הוצגו במסגרת התערוכה "תצלומים מכוננים"]
(מתוך יומן: "A Theater of a Man in His Mid 30's")
שישי, 13/9/2019, 18:01 (יום שישי ה-13, סטודיו, חיפה)
קרה מה שחששתי ממנו...
הבוקר ירדתי עם שירי לסטודיו כדי לצלם אותה. True Soulmate, זה מה שקיוויתי ללכוד. אכן לכדתי מבלי שרציתי, אפילו רציתי להימנע...
האישה שאני אוהב, האישה שאני יחד איתה כבר 18 שנים, האישה שאני יחד איתה כל חיי הבוגרים. האישה שאני בונה איתה את חיי, האישה שאני רוצה להמשיך לחיות איתה את חיי. לכדתי את הפער שביני לבינה ביחס לחיים.
היא הקדישה לי את הזמן, שיתפה פעולה ככל יכולתה. אני התאמצתי ללכוד את יופיה, את יופי המבט שלה, את יופיה של הדעת שלה... אך יופיה של דעתה נתונה לטרדות היומיום, ארשת פניה אומרת זאת בגלוי ועיניה נראות מסתכלות פנימה.
קיוויתי שהיא תתמסר "אלינו" לשבריר שניה, ואכן כך קרה אך באופן שונה משקוויתי... אנחנו והילדים יחידה אחת, לעולם כשאסתכל עליה גם הם יהיו בתמונה. והנה, הגדלתי את התצלום כדי לראות אל תוך מבטה ואני נמצא שם, משתקף באישון מעל אותה "נקודה עיוורת", לידי ניצבת המצלמה. זה דיוקני הנשקף דרך עיניה: דאגה אחת נוספת.
כדי להכניס את הקטע הנ''ל לקונטקסט המתאים: במקביל לעיסוק התיעודי, בשנת 2013 התחלתי פרויקט בשם "תיאטרון של גבר בשנות ה 30 לחייו", שהוא למעשה תהליך בירור אישי שלי ביחס להוויתי במציאות אותה אני חי. התצלום שלפניכם הינו מהאחרונים שצולמו במסגרת הפרויקט, שכן באותה השנה מלאו לי 40. במסגרת זו ישנם מספר תצלומי דיוקן ישירים בהם תיעדתי בני משפחה וחברים שחלקם כבר אינם בין החיים. אני מסתכל על המצטלמים, כאשר הם מישירים את מבטם אלי ואל המצלמה כאילו אנחנו גוף אחד אליו הם מגיבים. הרגעים אותם הקפאתי, הם רגעים בהם חשתי כי הם מגיבים כלפי כפי שאני חש כלפיהם. במובן מסוים, ראיתי את עצמי משתקף בהבעת פניהם.
מבין תצלומי הדיוקן התצלום הזה הוא חריג. זהו התצלום היחיד בו המצולמת, אשתי, למרות שהיא מסתכלת לכיווני, עולה ממנו הרושם, כי ייתכן ובאותו הרגע התודעה שלה מסתכלת על דבר אחר. היחסים שקיימים בקשר שביני לבינה ולילדיינו גורמים לי לתהות: האם או באיזה מובן היא רואה אותי?
זו תחושה לא פשוטה, על אף שאני יודע בוודאות שאני קיים עבורה.
אחרי תקופה ארוכה של יצירה בה בדקתי אפשרויות שונות לתיעוד המציאות והרושם שהמציאות מותירה בי, אני מוצא תצלום בו המציאות מסתכלת עלי חזרה, מישירה אלי את מבטה, ומראה לי אמת שקיימת בפנים האהובות/ האוהבות.
לאתר של יגאל פליקס: http://www.yigalfeliks.com/
אהבתם את הפוסט - שתפו