[היצירה והטקסט המובאים כאן הוצגו במסגרת התערוכה "תצלומים מכוננים"]
מגהץ, 1997, 1:00ד׳, לופ © שרון בלבן
1996 המחלקה לצילום בצלאל, אני מקבלת מאמא שלי, שעובדת במטה האום, מצלמה פורמט בינוני עם ארגז של סרטי פולרויד שפג תוקפם, היא לקחה את זה ממעבדת צילום שהיתה במקום ופורקה.
מאותו רגע במעין סטודיו מאולתר בבית הייתי עסוקה בפרוק של הגוף שלי ובבחינה מחודשת שלו ביחס לסביבה שבה הוא פועל. פרוק וארגון של הגוף מחדש עם אוביקטים מהסביבה המקיפה אותו.
הגוף החי דרש תנועה וזמן ולמרות שהפולרויד מידי (עידן אנלוגי), אני נוטשת את עולם צילום הסטילס ועוברת לוידאו מבלי להביט לאחור. אך המתח בין סטילס לוידאו, ממשיך להתקיים כמעט בכל העבודות שלי. מתח בין תנועה לחוסר תנועה בין חי לדומם.
הפכתי למשוטטת, לא המשוטט הידוע הגברי שהולך במרחב הציבורי לאיטו בעיר, מתבונן מהצד ומאבחן המצב האנושי דרך המרקם האורבני אלא משוטטת ביתית, Domestic Flaneur- אני בוחנת את הגבולות של הגוף, את הבליטות, הפתחים. אני מייצרת אינטראקציה עם אוביקטים וחמרים בסביבה הביתית. עם המצלמה מנסה להגדיר מחדש את הגוף הנשי הפורה, מתרבה, חיים יוצאים ממנו נוזל באופן עקבי. המרחב הביתי, הבנאלי, היומיומי ביותר, מקפל בתוכו נארטיבים של הוויה נשית. בכל נוזל, משחה, חמר, מוצר או חפץ, משתקף הגוף, ומתקיימת חוויה דומסטית מודחקת של מיניות חייתית חושנית ואבסורדית.
העבודה מגהץ, 1997 היא העבודה הראשונה ששחזרתי בוידאו לאחר שצולמה בפולארויד, ובה הבנתי את הכח הטרנספורמטיבי של המצלמה, ואת האופן שבו בעזרת מצלמת הוידאו - פריים, חיתוך ועריכה, אני מייצרת מהלך פיסולי פרפורמטיבי בעזרת משך ותנועה.
לאתר של שרון בלבן: https://www.sharonbalaban.com/
אהבתם את הפוסט - שתפו
Comentários