(הערה חשובה: בפוסט זה נעשה תקצור קשוח על מנת להבהיר את הגישה שנעשתה בחיבור היצירה. תקציר זה עלול ליצור רושם מוטעה שכן זו יצירה מורכבת ועשירה ברבדים רבים ומגוונים)
איך אפשר להסביר את הרגש? על שום מה נוזלת דמעה?
זהו הפוסט השני בנושא "צילום אישי", והוא מציג גישת חשיבה דומה לזו שעלתה בפוסט "מדריך: צילום אישי פסי גירש" - גישה בה ההתבוננות על המציאות יוצרת מבט על ערכים אישיים. למרות שמדובר בחייה הפרטיים של נועה צדקה (נ.1967) , אופן ההגשה בגוף ראשון יוצרת תחושה של הזדהות עם דמות הגיבור, ופותחת פתח רחב עבור הרגשות הפרטיים של הקורא, שכן התוכן מתאפיין בתכונה של חשבון נפש כנה במיוחד ביחס לאורח חיים אישי.
אם מישהו ישאל אותי על מה הספר מספר, אז במשפט אחד: אוטוביוגרפיה אודות פרק בחיים של אישה אשר מחפשת אהבה/מקלט/את מקומה בעולם תוך כדי שהיא שופכת את הקרביים. אבל זו רק המסגרת, למעשה, זהו סיפור על רגשות אנושיים.
כשקראתי את הספר חשתי שאני מסתכל דרך שברים ואפילו אפשר לומר רסיסים של מראה מאוד ספציפית. מלאכת איסוף חלקי המראה יוצרים תמונת דיוקן ומבט על חייה של נועה צדקה על פני תקופה שנמשכה 13 שנים. שברי מראה אשר נאספים לכדי תמונת דיוקן שהוא אמנם עגמומי אך מלא רגש וחיות.
על אף העובדה שאני גבר ואורח חיי שונה לחלוטין, אני מוצא את עצמי מזדהה עם ערכים רבים ומשמעויות שונות שנוצרות או משתחררות כתוצאה מהחיבורים בין מקטעי הזמן המצולמים למשפטים המובאים. החיבורים בין המשפטים לצילומים והרצף (שאינו בהכרח כרונולוגי) יוצרים רפלקסיביות לרגשות שנוכחים גם בתוכי, ולהערכתי בכל אדם.
החיבור של התוכן נעשה כאן בטכניקה מעניינת במיוחד. המשפטים שנכתבו בין השנים 1995 עד 2004 לקוחים ממחברתה של נועה. רצף המשפטים מתאר עלילה, כאשר הצילומים משמשים כמעין פתיחת סוגריים לקפריזות - מחשבות שעולות באופן ספונטני - חלומות בהקיץ, או מעברים בין מקומות גיאוגרפים שונים. כלומר הצילומים מקפיאים מצבים בזמן וניתן לפרשם באופן מוגבל. בכך הצילומים משקפים את הרגשות הפנימיים שכמעט ולא ניתן למלל אותם.
לדוגמה בעמוד הבא: המשפטים מתארים מחשבות הקשורות בזרות ביחס למקום, חרדה וחמלה ורפלקציה על החלטה. הצילום משמש כמטאפורה ומחזק את המחשבות-תחושות-רגשות האלו. הנוף רחוק ממקום הולדתה והעץ המטושטש יכול לשמש כמטפורה לדמות הגיבורה. מראה/מזג ההדפסה קודר.
העלילה מחולקת לשניים:
"חלק א' - ואיך ציפיתי כל הזמן ושאלתי את הרחוב איפה האהוב שלי?"
כותרת הפרק הינה תמצות של מהות התוכן - חיפוש מקומה בעולם. מהלך החיפוש האינטנסיבי מפרט (במידה גרפית לא מבוטלת) ולוחץ שוב ושוב על אותם מרכיבים שהם עוגנים נעדרים: בית/שייכות/אהבה עד כדי התפוררות שהיא כמעט בלתי נתפסת במידת הכנות שלה.
"חלק ב'- ארקדיוש ואני"
פרק זה מתאר תהליך החלמה - תהליך שבונה תמונת דיוקן חדשה הכוללת נפש תאומה שנמצאה (ארקדיוש). תהליך ההחלמה נדמה כמעין התבוננות של נועה על מציאות חדשה שהיא עצמה איננה מסוגלת להאמין לה ומעמידה אותה שוב ושוב במבחני התגרות מסוגים שונים. מבחנים אשר מאיימים לפורר...
כפי שאמרתי בהתחלה, הרושם הוא שלי הוא, שאני מתבונן דרך שברי מראה, שברים שמשקפים רגשות. שברי מראה שלעיתים גם פני הצופה/קורא יכולים להשתקף בהם מעל לפני הדיוקן המסופר. אלו רגשות שאפשר לסלוד מהם, לגלות אמפתיה ואף להזדהות איתם.
נפש האדם מורכבת, בכל יום אנחנו קצת אחרים משהיינו...
ספריות שניתן לראות הספר: מוזיאון תל-אביב, בצלאל, מכללת ויצו, מכללת הדסה, אוניברסיטת חיפה, הספריה הלאומית ועוד.
ניתן לרכוש ב:
לנסות את המזל בחנויות לספרים משומשים, או באתר סימניה.
תיוגים:
אהבתם את הפוסט - שתפו