"צילום טופוגרפי ישראלי : אדם-מקום-זהות".
ראשית, הגדרת מושגים:
מפה טופוגרפית - מראה את פני השטח כפי שהם. היכן יש: הר, מישור, ישוב, מדבר, עצים, מים וכו'. כמו כן, כל מי שמסייר בשטח ידע לומר זאת.
צילום טופוגרפי - פרקטיקה צילומית שסוקרת את פני השטח ממבט מרוחק. (בדרך כלל מדובר בצילום נוף)
הטופוגרפים החדשים (New Topographics) - מושג אמנותי שטווה האוצר האמריקאי William Jenkins. מדובר בקבוצת צלמים אמריקאים שצילומיהם התאפיינו בפורמליסטיקה (צורניות) דומה, תוך ניסיון למצוא אסתטיקה בנוף שהוא לכאורה בנאלי.
מבט מן המרחק:
ב- 1975 הוצגה בארה"ב התערוכה המשפיעה ביותר על הצילום התיעודי העכשווי.
(האדם שינה את הנוף). "New Topographics: Photographs of a Man-Altered Landscape"
המבט של הצלמים בתערוכה (Lewis Baltz, Stephen Shore, Joe Deal ושמונה נוספים) הינו מבט מרוחק כשל אדם זר שסוקר את השטח, ואכן הזוג Becher (גרמנים, בעל ואישה) אשר צלמו גם בארה"ב, צילומיהם מצאו מקום חשוב בתערוכה זו.
המבט המרוחק, זו פרקטיקה שמאפשרת להסתכל על המציאות באופן ביקורתי. כמו כן, המבט המרוחק יוצר אשליה שמדובר במבט ניטרלי, כך שיתאפשר לצופה להגיע למסקנותיו שלו. בפועל, הצלמים הטופוגרפים החדשים, מכוונים את המבט אל הסימנים בשטח. סימנים אשר משמשים כתמרורים שמצביעים אל עבר המשמעויות התרבותיות שחבויות תחתיו.
על פי המסעות של יעקב ישראל, יוסף כהן וורדי כהנא (וגם יצירות נוספות שאסקור בעתיד) אני חושב שאפשר להצביע על מאפיין שמייחד את הצילום הטופוגרפי הישראלי - הקשר המהותי בין הצלם למקום.
אכן, הפרקטיקה של יוסף כהן, יעקב ישראל וורדי כהנא עשויה בסגנון הצילום של הטופוגרפים החדשים, והצילומים לכאורה נדמים כמבט מרוחק. אבל יש שוני מהותי בין גישתם בהשוואה לגישה של הטופוגרפים החדשים האמריקאים. המסעות הגיאוגרפיים של שלושתם בסופו של דבר עוברים דרך פריזמה של חיפוש/בירור זהותם האישית הישראלית.
אפשר לקרוא לזה "צילום טופוגרפי ישראלי : אדם-מקום-זהות".
יעקב ישראל ב"המסע בעקבות האיש על החמור הלבן", יצא למסע גיאוגרפי שהוביל אותו לבירור בנושא זהותו האישית (כישראלי).
לעומת יעקב ישראל, ורדי כהנא ב "משפחה אחת" עושה מסלול בכיוון ההפוך. אמנם נקודת המוצא שלה היא משפחתה האישית, אך המסע הוביל אותה דרך הגיאוגרפיה בארץ, לכדי יצירת תמונת דיוקן-פסיפס שמצביעה על ריבוי הפנים בזהות הישראלית (היהודית).
בפרוייקט הסוכות, יוסף כהן מלכתחילה בחר להסתכל על הסביבה דרך פריזמת זמן (מועד) שהיא ספציפית לעם, על מנת למצוא זהות ישראלית-יהודית אותנטית: "רציתי לפגוש את העם בכל מצב... ושהמתבונן (בצילומים) יוכל לומר 'ככה זה' או 'כאלה אנחנו' ".
כל העבודות האלו מעלות במובהק, כי הגדרת הזהות הישראלית נמצאת באופן שהתושבים מוצאים את הקשר האישי שלהם לארץ-למקום, והצלמים במסעותיהם למעשה עושים בירור בנושא זהותם כפרט בתוך החברה הישראלית.
כלומר, המבט של הצילום הטופוגרפי הישראלי הוא למעשה מבט קרוב-מעורב.
_ _ _
נקודת המבט והקמרה אובסקורה: איך צלמים-יוצרים חושבים
בהתכתבות מוקדמת שהייתה לי עם ורדי ב whatsapp, שאלתי: "ורדי בוקר טוב… תהיתי אם יש לך תרשים של עץ המשפחה?"
ורדי: "הי יגאל, לא הכנתי עץ משפחה, כי זו לא עבודת שורשים… מספיקה הידיעה שכל המצולמים הם מהמעגל הראשון, אחים, דודים, בני-דודים וילדיהם".
כדי להבין את התשובה של ורדי כהנא ואת נקודת המבט המיוחדת שהיא מאפשרת לנו להסתכל ממנה, אנחנו צריכים להכיר עיקרון טכני בצילום, ומשהו על האופן שצלמים-יוצרים חושבים.
מדיום הצילום הוא מדיום מלא בניגודים, ואחד מהם הוא, שהתמונה במצלמה מתקבלת במהופך ובמראה (ימין ושמאל מתהפכים גם כן).
למי שלא מוכר עם התופעה אז בקצרה: הנה אני וילדי בתוך החדר שלהם. את החדר הסבנו ל- Camera Obscura ענקית. בחלון מימין אנחנו רואים חור קטן שדרכו קרני האור חודרות לחדר, והנוף מוקרן (אל תוך החדר-המצלמה) במהופך על הקיר ממול.
כמו כן ניגוד נוסף: הצילום מתאר את העולם בפרטי פרטים ומצד שני הוא סתום. כדי לפרש את הצילומים אנחנו טוענים את הפרטים בידע מוקדם. מצירוף הפרטים והאופן שהם מופיעים בתצלום, אנחנו מחלצים משמעויות חדשות. לעיתים תכופות ההתייחסות לפרטים היא מטפורית.
בחזרה ל"משפחה אחת" - נקודת המבט שורדי כהנא מאפשרת לנו להסתכל ממנה היא מיוחדת במינה. ורדי מאפשרת לנו להתבונן מתוך עץ המשפחה. אפשר לחשוב על נקודת המבט הזו כך: שורדי כאילו מאפשרת לנו לעמוד בתוך המצלמה, ואנו חוזים בהיפוך תמונת העץ - הענפים במהותם הופכים לשורשים שהזרע (ההורים אשר שרדו את השואה) מכה בארץ, וימין ושמאל "מבולבלים" גם כן…
אל הבלבול בין ימין לשמאל, ניתן להתייחס בצורה מטפורית. כלומר, תהייה אודות קטבים פוליטיים אשר קיימים בארץ.
המבט "הטופוגרפי" המרוחק לכאורה, מאפשר לנו להתייחס אל הסתעפויות המשפחה בתור צמתים אשר מתמצתים אמונות ודעות, ולמעשה לבחון את הנרטיב הישראלי-היהודי.
אהבתם את הפוסט - שתפו.